פסק-דין בתיק ת"א 1007/95

1.         ביום 21.11.99 ניתן פסק דין בתיק זה (להלן - פסק הדין), שבו נדחתה טענת התובע (להלן - יהושע), כי חוזה שכרת ביום 13.1.92 עם הנתבע 1 (להלן - בוכהולט), למכירת חנות ותוספת של כ-200 מ"ר שבנה מעליה (להלן - הנכס) תמורת 132,000$, הוא חוזה למראית עין. בפסק הדין נקבע כי החוזה תקף כלפי הנתבע 2 (להלן - הבנק), שכן על חשבון העסקה קיבל יהושע מבוכהולט את התשלום הראשון בסך 80,000$. עוד נקבע בפסק הדין, כי בהסתמך על הערת אזהרה, שנרשמה בפנקס המקרקעין, לבקשת יהושע לזכות בוכהולט, והסכמת יהושע למתן הוראה בלתי חוזרת על ידי בוכהולט לבנק לרשום משכון על זכויות בוכהולט לפי החוזה - הילווה הבנק לבוכהולט סך של 132,000ש"ח (כ-55,000$). תביעה שכנגד של הבנק התקבלה במובן זה, שיש לראות את יהושע כמי שהנכס שלו ממושכן להבטחת חיובו של צד ג' (בוכהולט), ומשלא פרע בוכהולט את חובו לבנק, רשאי הבנק להיפרע מיהושע במימוש המשכון.

2.         בעקבות ערעור שהגיש יהושע החליט בית המשפט העליון בפסק דין שניתן ביום 19.5.03:

"לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לקבל בעיקרה את תביעת המוכר[יהושע] ולדחות את תביעתו שכנגד הבנק; באופן שתינתן הצהרה לפיה חוזה המכר[בין יהושע לבוכהולט] בוטל כדין. הענין יחזור לבית המשפט המחוזי לצורך בירור זכותו של הבנק להשבה בעקבות ביטול חוזה המכר. בית המשפט יהיה רשאי לשמוע טענות הצדדים ולהורות על הבאת הראיות לענין זה, ככל שיידרש. הערות האזהרה והודעת המשכון[לזכות הבנק] ישארו בשלב זה בעינם עד להכרעת בית המשפט המחוזי".

3.         משהוחזר התיק ונקבעה ישיבת בית משפט ליום 14.7.03, ביקשו ב"כ הצדדים להידבר ביניהם, ועל כן נדחה המועד ליום 1.9.03. במועד זה התבקשה דחייה נוספת כדי לשקול את ההצעה לסיים את הפרשה בכך שיהושע ישלם לבנק 250,000ש"ח תוך 3 חודשים ונקבע מועד חדש ל-18.9.03. דא עקא, שביום 16.9.03 התקבלה בקשה מטעם ב"כ יהושע לדחות את מועד הדיון בנימוק שמצב בריאותו הקשה של יהושע מקשה להיפגש עמו באופן מסודר, וכי הצדדים זקוקים לזמן נוסף לצורך מיצוי אפשרות הפשרה.

4.         בדיון שהתקיים ביום 28.9.03 הודיעו ב"כ הצדדים כי לא הגיעו להסדר. ב"כ יהושע טען כי יהושע איננו מסוגל לעמוד בסכום שהוצע כפשרה, וביקש להוכיח כי יהושע לא קיבל ולו שקל אחד עבור הנכס. זאת בהסתמך על שלושה שיקים (נ/1-נ/3) ללא שם נפרע וללא תאריך פרעון, בסך כולל של 230,000 ש"ח (אז 100,000$) (להלן - השיקים), ולא הפקיד אותם בנימוק שבבנק נמסר לו שלא יכובדו. אולם, התברר, כי הכוונה לבנק דיסקונט ולא לבנק דנן.

ב"כ הבנק טען, כי יהושע לא יוכל להכחיש שהוא קיבל סכום של 80,000$, שכן עובדה זו נקבעה בפסק הדין, ובית המשפט העליון החליט שלא להתערב בממצא זה.

לבקשת ב"כ יהושע, נדחה המועד ליום 16.11.03, על מנת שזה ישקול את צעדיו נוכח קביעת בית המשפט העליון.

5.         בדיון שהתקיים ביום 16.11.03 הודיעו ב"כ הצדדים כדלהלן:

"המחלוקת בשאלה אם יש לשמוע ראיות בתיק זה נותרה בעינה. אנו לא מצליחים להגיע להסדר לגופו של עניין. אנו מציעים שהתובע [יהושע] יסכם את השקפתו בשאלת המשך ההליכים בתיק זה ואם יש צורך בשמיעת ראיות, איזה הן, וזאת תוך 15 יום. הנתבע [הבנק] יסכם תוך 15 יום לאחר מכן".

לבקשת הצדדים ניתן להסדר תוקף של החלטה.

6.         משלא הגיש יהושע את הסיכומים כאמור לעיל, הגיש ב"כ הבנק ביום 23.6.04בקשה לקבוע מועד לסיכומים, עליה נדרש ב"כ יהושע להגיב עד יום 30.6.04, אחרת יחל מניין המועדים לסיכומים.

על כך הגיב ב"כ יהושע, כי הוא פעל לבחינת הצעת בית המשפט ואפשרויות נוספות שיוכלו להביא את התיק לסיום בהסכמה, וביקש אורכה להגשת הסיכומים נוכח " נסיבות מצטברות ובכללן אירוע מוחי שעבר התובע [יהושע] ואשר פגע ביכולתו הקוגניטיבית ובכשירותו לקבל החלטות משמעותיות...".

ב"כ הבנק טען בתשובתו, כי המועד להגשת סיכומים בעניין הראיות הוחמץ, והוא ביקש להבהיר, שהחלטת בית המשפט מיום 23.6.04 מתייחסת לסיכומים בתיק, בעוד ב"כ יהושע סבורה כי ההחלטה מתייחסת לשאלת הבאת ראיות נוספות.

7.         ביום 1.7.04 ניתנה ההחלטה דלהלן:

"נוכח יציאתי הצפויה לשבתון לתקופה ממושכת יסכמו הצדדים בפני בעל פה ביום 14.9.04 שעה 14:00 באם לא יגיעו להסכם בדבר סיום התיק".

8.         הדיון שנקבע ליום 14.9.04 לא התקיים בשל מגבלות זמן, אולם ב"כ הצדדים הסכימו לסכם בכתב. יהושע עד יום 23.9.04 והבנק עד יום 11.10.04. למוסכם ניתן תוקף של החלטה.

9.         הבנק הגיש את סיכומיו ביום 12.10.04, אשר התייחסו לגוף המחלוקת בתיק העיקרי. יהושע הגיש את סיכומיו ביום 14.10.04 בשאלת מסכת הראיות הראויה להישמע בשאלת ההשבה.

בנסיבות אלה הוזמנו ב"כ הצדדים ליום 21.2.05 לצורך מתן הבהרות והשלמת פרטים. ב"כ יהושע הוזמנה כדין אולם לא טרחה להופיע. לפיכך ניתנה החלטה, לפיה פסק הדין ישלח בדואר.

לגופו של עניין